הקרנבל, בכל רחבי העולם הנוצרי, הוא תופעה תרבותית מרתקת שמקורה בעת העתיקה, בחגיגות הדיוניסיות, והיא התקבעה כחלק מתהליך עיבוד האבל על מותו של ישוע הנוצרי. "לחגוג את החיים" הוא רעיון שמאז ומעולם עסק בחיבור בין התשוקה לחיים לבין הפחד מהמוות, ברצון לחיות ולמצות כל רגע בידיעה שהכל בר חלוף.

 

ביוון, חגיגות הקרנבל ("אפוקריאס") מתפרשות על פני שלושה שבועות של אירועים, בערים בכל רחבי המדינה.

הבירה אתונה והעיר הגדולה בפלופונז, פטרס, הן שני מוקדים של חגיגות צבעוניות במיוחד.

 

ארבעים יום לפני הפסחא, מפסיקים הנוצרים לאכול בשר ודגים, והמחמירים לא ייגעו גם במוצרי חלב וביצים. ביוון, התקופה הזאת נקראת "צום הלנט".

אבל לפני שמתחילים להתנזר ממנעמי המטבח היווני, הם חוגגים במשך שלושה שבועות, נותנים דרור לתשוקות ולתאוות, חוזרים לימים בהם חגגו בפראות משולחת רסן לכבוד דיוניסוס, אל היין.

טוב, לא באמת משולחת רסן. בכל זאת, יוונים.

 

שיאו של הקרנבל מגיע בימים האחרונים שלפני תחילת הצום, והוא כולל חגיגות עממיות של התחפשות, מוסיקה, מצעדים ואוכל רחוב למכביר.

 

כשהוצאנו את הטיול הראשון לקרנבל, הופתענו מתגובה שחזרה על עצמה בקרב המשתתפות: "זה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו עכשיו", היה משפט שחזר על עצמו שוב ושוב. לצאת קצת החוצה, לבלות עם נשים אחרות, לרקוד ולצחוק ולזכור את אהבת החיים שלנו.

​

אז מה מצפה לנו בטיול?

נטוס לאתונה, ומיד אחרי הנחיתה ניסע מערבה, לכיוון העיר פטרס, העיר המזוהה ביותר עם חגיגות הקרנבל ביוון. נטייל בצפון הפלופונז בדרכנו לעיר ונגיע אליה לפנות ערב.

 

מספרים על אנשי פטרס, שכמעט כל השנה הם עסוקים בהכנות לעונת הקרנבל. מבין שלל מופעי תיאטרון, קונצרטים, תערוכות, ריקודים, מצעדים קטנים וגדולים לילדים ולמבוגרים, פסטיבל הסאטירה וציד האוצרות המפורסם, אנו נבחר בפינצטה את האירועים בהם נשתתף. המצעד המרכזי, בו נצפה מקרוב, צפוי לכלול מיצגים מרהיבים. בתום המצעד, דמותו של מלך הקרנבל תישרף על המזח בטקס רב רושם.

​

ביומו האחרון של הטיול, נצא מפטרס, דרך גלקסידי, בחזרה לכיוון אתונה. זהו "יום שני הנקי", היום בו היוונים יוצאים לבלות בחיק הטבע ומפריחים עפיפונים, אבל בגלקסידי, מצידו השני של מפרץ קורינתוס, נהוג לחגוג את היום הזה בצורה הרבה יותר פרועה וססגונית.

​

בכל יום, ובייחוד ביום האחרון, נפתיע אתכן בחוויות חדשות שלא ציפיתן לחוות.