אורלי פינקלמן

לפני 40 ומשהו שנים יצאתי לטיול הגדול אחרי צבא, איכשהו הגעתי למסע עומק ביוון. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, יוון פתחה בפניי עולם ומלואו והשאר היסטוריה. אחר כך, באוניברסיטה, למדתי קולנוע עם נתח נכבד של פילוסופיה, ספרות ואמנות. התשוקה לגלות מקומות חדשים, הובילה אותי לחקור וללמוד תרבויות נוספות ולפתח מסלולים שבהם אני מביאה לידי ביטוי את האהבה לסיפורים ולהיסטוריה, למיתוסים ולאנשים שיצרו אותם.
כשאת מדריכה, כל טיול הוא בשבילך מסע חדש; גם כשאת חוזרת בפעם העשרים ומשהו לאותו המסלול, זה לעולם אינו אותו המסע. ״אינך יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים״ אמר הרקליטוס, כי אתה משתנה והנהר משתנה, אתה לא אותו האדם והנהר אינו אותו הנהר, וכך גם מסעות.
האנשים והנשים שאיתך, האור המשתנה לאורך היום, החום והקור, הרוחות והשמש, הריחות והטעמים, הכל מוכר וחדש בו זמנית. בכל פעם שאת חוזרת למקום מוכר, את חווה אותו מחדש דרך עיני המטיילות והמטיילים, פוגשת אנשים ונשים חדשים בדרך, לומדת משהו חדש על התרבות המקומית.
כמו שכתב מרסל פרוסט, ״המסע האמיתי היחיד, מעיין הנעורים היחיד, לא יהיה לצאת אל נופים חדשים, אלא להתבונן מבעד לעיניים אחרות; לראות את היקום בעיניו של אדם אחר, של מאה אחרים, לראות את מאה היקומים שכל אחד מהם רואה, שכל אחד מהם הינו״.
כל טיול הוא מסע אל עצמנו ואל תרבויות לא מוכרות, 
בכל מסע אנו לומדות לראות את העולם בעיניים חדשות,
מכל מסע אנחנו חוזרות עשירות באין ספור חוויות ותגליות.